אכילת פרחים חיים היא מסורת עתיקת יומין. ההיסטוריה של החקלאות שזורה בידע עתיק של התערבות בטבע למען יבול איכותי יותר. כבר בעבר הרחוק, חקלאים ידעו לדלל פרחים. הם הבינו שעץ שחונט יותר מדי פרחים (שיהפכו לפירות) יתקשה להזין את כולם ביעילות. התוצאה ללא דילול הייתה פירות רבים אך קטנים, פחות מתוקים ובעלי איכות ירודה. הדילול הידני של חלק מהפרחים אפשר לעץ להשקיע את כל המשאבים והאנרגיה שלו במספר קטן יותר של פירות עתידיים, וכך ליצור פירות גדולים, עסיסיים וטעימים יותר. זו הייתה דרך נבונה לשפר את איכות המזון, להבטיח יבול טוב גם בשנים הבאות ולשמור על בריאות העץ לטווח ארוך.
מכיוון שפעם נהגו לא לבזבז ואם היו פרחים אז מצאו להם שימוש, יבשו אותם ואם פספסו ונוצרו פירות אז גם פרי צעיר דיללו והתסיסו.

ייבוש פרחים  ושימוש בצבעוניות שלהם וגם ליצירת אבקה הוא תהליך פשוט יחסית שניתן לעשות בבית, ומהווה דרך מצוינת לשמר את יופיים וסגולותיהם.

התהליך בקצרה:

ליקוט: צאו ללקט פרחים טריים ובריאים. 
ייבוש: יבשו את ראשי הפרח (לרוב רק עלי הכותרת) על סלסלה במקום מואר ומאוורר. ניתן גם במיקרוגל ואו המייבש מזון (הימנעו מחימום יתר, שעלול להחליש את הערכים התזונתיים).  עדיף ליבש באוויר ולתת לתהליך הטבעי לעשות את שלו, זמן הייבוש משתנה בהתאם לסוג הפרח (מימים בודדים לעדינים, שבוע או יותר לבשרניים). הפרחים מוכנים לאבקה והפקת צבע כשהם שבירים ויבשים לחלוטין.
טחינה: טחנו את הפרחים המיובשים לאבקה דקיקה במטחנת תבלינים, אפשר גם יותר דק במכשירי נינג’ה ואז סננו לקבלת מרקם חלק.
אחסון: אחסנו את האבקה בכלי אטום בתוך ארון, הרחק מאור.